אחת המצוות בפורים היא משלוח מנות איש לרעהו. כך כתב מרדכי היהודי אל כל היהודים: "להיות עושים אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" (אסתר ט', כ"ב).
מני אז ומקדם ידענו ששמחה יהודית אינה נחשבת למושלמת באם היא מצטמצמת רק לאכילה, לשתיה ולעידון עצמי. השמחה היהודית מחייבת גם מחשבה אודות הזולת.
בכל החגים מוצאים אנו חיוב לשמח את ליבם של העניים ומרי נפש, בכדי שגם לאלו לא תחסר שמחה.
אולם בפורים קיימת מעלה נוספת שאינה קיימת בשאר החגים. משלוח מנות מיועד לא רק לעניים, אלא לכל אדם. לחברים, לקרובי משפחה ולמכרים.
מצות משלוח מנות נועדה להרבות אחווה וריעות בין יהודים. אולם, מדוע יש להדגיש חיבה זו דוקא בפורים? מדוע קשורה תוספת אהבת רעים זו לנס שאירע בימי מרדכי ואסתר?
התשובה ניתנה בפיו של המן עצמו. בבואו להעלות לפני המלך את הצעתו השטנית להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, הוא מוסיף להצעתו דברי הסבר: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים" (אסתר ד', ח').
בדבריו אלו כלולה כוונה פנימית. לא היה ביכולתו של המן להתנכל לעם ישראל, אלא אם כן היה קיים רקע רוחני שיאפשר זאת. הרקע שעל גביו יכלה לצוץ מזימה שטנית זו של המן, היא העובדה שעם ישראל באותה עת היה חסר אחדות. איש אינו מסוגל לפרוץ פרצות בעם ישראל כאשר הוא מלוכד. אך לאחר שהתגלו סדקים בחומת אחדות העם, ניסה המן להסתנן מבעד לסדקים אלו.
להמן היו סיבות טובות לחשוב שעם ישראל הינו מפורד ומפולג. כנראה שעל פני השטח נראו סממני מחלוקת. אולם לאמיתו של דבר כל התופעות הללו אינן אלא מן השפה ולחוץ. בפנימיותו, עם ישראל הוא תמיד יחידה אחת של שלמות.
יתכן גם שבתת-מודע זוהי הסיבה לשנאת ישראל שבכל הדורות, שנאה שנתגלתה בצורה כה קיצונית אצל המן הרשע. כאשר מרדכי לא כרע ולא השתחווה להמן, המן התמלא עליו חימה, וחפץ לשלוח יד במרדכי לבדו: "כי הגידו לו את עם מרדכי". אילו מדובר היה בבן אומה אחרת, לבטח היה המן מענישו בעונש חמור, אך לא היה מעלה בדעתו שגם שאר בני העם חייבים לשאת באחריות. וכי מדוע ייענשו הרבים, שכרעו והשתחוו לו, בעוון היחיד? אולם יחסו ליהודים היה שונה. בקשתו של המן להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, נבעה מתחושתו, שגרעין אמת ביסודה, שישראל כולם מהווים יחידה אחת, ולכן לא ניתן להפריד את מעשי היחיד מהרבים. כשביקש להתנקם במרדכי ולהכניעו, ידע כי עליו להכחיד, חלילה, את כל העם.
יתכן שהמן חש תחושה זו בתת הכרתו, אולם את מעשיו הוא ליווה בתיאוריה שגרסה שהעם הינו מפוזר ומפורד וחסר אחדות. מה שהמן לא לקח בחשבון, שגזירתו עצמה עתידה לחשוף את המצוי במעמקי נפשות ישראל. הסכנה עתידה היתה להוסיף בהם אחדות כדי להקהל ולעמוד על נפשם. ריח הסכנה גרם לזרעי האחדות הפנימיים לנבוט ולעלות על פני השטח.
הסכנה שריחפה על ראש היהודים חשפה את רגשות האחווה שביניהם. ובכדי שרגשות אלו לא יחלפו, אלא יותירו את רישומם לזמן רב, תיקנו מרדכי ואסתר את מצוות משלוח המנות. אותה אחווה היא הערובה שתופעה כעין זו של המן לא תשוב. לא די במחשבות אודות האחדות. יש צורך ביישום הרעיונות ע"י מצוות מעשיות. מצות משלוח מנות היא איפוא זו המקרבת את הרעיון ללבבות.
כאשר העם הינו מאוחד, אין לאומות העולם שליטה עליו. הם חוסים בצל האהבה והאחדות, וממשיכים את דרכם לקראת גאולתם השלימה.מרדכי
היה ב-משלוח מנות.