כולם תורמים את חלקם – פורים

"משנכנס אדר, מרבים בשמחה". חודשי אדר וניסן הם החודשים השמחים ביותר בכל השנה, משום שבהם אנו חוגגים את חג הפורים ואת חג הפסח. חגים אלו מביאים לשמחה מיוחדת; פורים ופסח מגלמים את נצחון הטוב על הרע, בעבר ובעתיד.
ניצחון מסוג זה מושלם מכל הבחינות. בשר ודם יש ביכולתו להכניע את אויבו בכח הזרוע, יכול הוא גם לשעבד אותו לצרכיו או להשמידו. ניצחון מסוג זה מהול בעצב, משום שהבריות סובלים ממנו. לעומת זאת, נצחונו של הטוב על הרע מתייחד בכך, שהרע בעצמו מוכיח את אפסותו ואת חוסר האונים שלו. הוא אינו מנוצח, אלא מתבטל מכח עצמו, ובכך גם יתרום את חלקו לגילוי כבוד שמים; לכן שמחת הניצחון היא מושלמת.

כך היה במצרים, וכך גם היה בימי מרדכי ואסתר.
פרעה חזה מראש את האפשרות שיקום לעם ישראל מנהיג שיגאל אותו מהעבדות המצרית. משום כך גזר שכל בן שיוולד ליהודים, יושלך מיד למים. אך למעשה אירע מאורע בלתי צפוי: בתו של פרעה טיילה סמוך ליאור, ריחמה על התינוק שהושאר בתיבה במי היאור והצילה אותו. למרבית הפלא משה גדל בארמונו של פרעה בניגוד לכל היגיון ובניגוד לכל גזרה, שגזר פרעה נגד משה עצמו.

יציאת מצרים היתה מלווה בעשר המכות, שכל אחת מהן הוכיחה את השליטה הבלתי מוגבלת של הבורא על הטבע לכל גווניו. עשר המכות לא היו "פעולות תגמול", אלא שיעורים באמונה. שיעורים אלה התאפשרו הודות לעקשנותו הבלתי מובנת של פרעה, שסירב להודות על האמת.

את המפלה הסופית נחלו המצרים בקריעת ים סוף. גם כאן הביאו המצרים במו ידיהם את המפלה על עצמם: במרדף אחרי בני ישראל, נכנסו המצרים אחריהם אל תוך הים; ומשאך יצאו בני ישראל מהים, חזר הים למקומו הטבעי, וכיסה בגליו את הצבא המצרי.

יותר מאלף שנה לאחר מכן, הופיע הצורר הנוסף שאיים להשמיד את כל עם ישראל: המן. גם הוא 'בישל' בעצמו את סופו המר, שלב אחר שלב.

המן היה זה שיעץ למלך אחשורוש שיוציא את ושתי המלכה להורג. במקומה נבחרה אסתר היהודיה, שכעבור מספר שנים הפילה את המן והצילה את העם היהודי.

כיצד נפל המן? ללא מאבק, ללא הפיכה; הוא הפיל את עצמו. לאחר שהכין עץ גבוה כדי לתלות עליו את שנוא נפשו, מרדכי, אירעה שרשרת מופלאה של מקרים – המן איבד את חינו בעיני המלך, ולבסוף נתלה על העץ שהכין למרדכי.

המן המציא את הפתרון הסופי הראשון בהיסטוריה: על ידי צו מלכותי הופקר ליום אחד דם היהודים בכל מלכות אחשורוש. לאחר שנחל המן את מפלתו, נהפכו היוצרות: הגזרה שונתה, ודמם של שונאי היהודים נעשה הפקר באותו יום.

ללמדנו, שכל הנבראים, ללא יוצא מן הכלל, תורמים את חלקם לגילוי כבוד הבורא בעולם. הצדיקים עושים זאת מיוזמתם, משקיעים בכך את תמצית חייהם, ומקבלים שכר. לעומתם, אלו המתנגדים לתורת ה' ולעם ישראל, תורמים את חלקם שלא מרצונם. למעשה, בסופו של דבר, כולם מקדשים שם שמים, כדברי הפסוק: "כל הנקרא בשמי, ולכבודי בראתיו, יצרתיו, אף עשיתיו" (ישעיה מ"ג).

היה ב-כולם תורמים את חלקם.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *