"משנכנס אדר מרבים בשמחה"

משמגיע חודש אדר קמה וניצבת לפני כל יהודי הוראה חד משמעית הקובעת: "משכנס אדר מרבים בשמחה" (מסכת תענית דף כ"ט, א'). הבא לקיים צו זה עומד כמשתומם. להרבות בשמחה, מה טוב ומה נעים! אך כיצד מגיעים לכך? הן זה בדיוק מה שחסר לנו ואנו תרים כל ימינו אחריו. כלום להיות שרוי בשמחה הוא עניין של מה בכך, עד שניתן לצוות עליו, כאילו היה הדבר כרוך רק בלחיצה על מתג מסויים ותו לא?
אמנם ישנם מומחי הרקדה, בדחנים מקצועיים, מוסיקאים וכיוצא באלו, שתפקידם להרקיד ו"לעשות שמח". אך אין זה אלא תחליף מלאכותי לשמחת אמת. אדרבה, במקום בו פוסקת השמחה, שם מתחילים "לעשות שמח". הביטוי "עשיית שמחה" כמוהו כהודאה מלאה בעובדת הכשלון להגיע לשמחה פנימית ואמיתית. אם כן, ניצבת על עומדה התמיהה: כיצד מרבים בשמחה?
היה ב-"משנכנס אדר מרבים בשמחה".

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *